טפסים ולכידת לידים, ולמה כל שדה עולה לכם בלידים

הבאתם את המבקר עד הטופס. הוא מעוניין, הוא כמעט שם, ואז הוא רואה שמונה שדות ועוזב. לא כי הוא כבר לא מעוניין, אלא כי המחיר שביקשתם ממנו לשלם פתאום עלה. הטופס הוא הרגע שבו אתם מבקשים ממנו לתת, וכל שדה נוסף הוא עוד סיבה לוותר. רוב העסקים מוסיפים שדות כדי "לדעת יותר", ומגלים שהם יודעים על פחות אנשים.

כל שדה שהורדנו הוריד חיכוך, והעלה את מספר הלידים שהשלימו את הטופס.

בשיטת D-Office כל ליד זורם ישירות ל-CRM ברגע השליחה, כי ליד שמחכה בתיבת מייל מתחיל להתקרר.

הבעיה: לאסוף הכול

האינסטינקט הטבעי הוא לבקש כמה שיותר: שם, טלפון, אימייל, שם החברה, תקציב, איך שמעת עלינו. "אם כבר הם ממלאים, שימלאו הכול". אבל כל שדה נוסף הוא עוד סיבה לעצור. הטופס נבנה כמו טופס במשרד ממשלתי, כשהוא בעצם הרגע הכי רגיש במסע, בדיוק כשהמבקר מתבקש להתחייב.

כל שדה הוא מחיר

בנקודת הטופס המבקר עושה חשבון מהיר: כמה מאמץ זה דורש, מול כמה אני מקבל. הוא לא חושב "עוד שדה", הוא חושב "עוד התחייבות". כל שדה מוסיף למאמץ, ומוריד את הסיכוי שימלא. לכן הכלל הוא לבקש את המינימום שמאפשר לכם לקחת את הצעד הבא. אין צורך בכל המידע עכשיו, אפשר להשלים אותו בשיחה הראשונה, כשהמבקר כבר הפך לליד. יש כאן עיקרון רחב: כל בקשה שאתם מבקשים מהמבקר חייבת להצדיק את הערך שהוא מקבל בתמורה, וזה נכון לטופס, להרשמה, לקביעת פגישה או להורדת מדריך.

כמות מול איכות

יש כאן תמורה אמיתית, לא "יותר תמיד טוב": טופס קצר מביא יותר לידים, חלקם פחות בשלים. טופס ארוך מביא פחות לידים, אבל מסוננים יותר. אין תשובה אחת נכונה, יש תשובה שמתאימה לתהליך שלכם: אם יש לכם זמן לסנן בשיחה, קצרו את הטופס. ואזהרה חשובה: "קצר תמיד עדיף" זו טעות. אם כל ליד עולה לכם אלפי שקלים בטיפול, שדה סינון אחד יכול להיות ההשקעה המשתלמת ביותר באתר. השאלה היא תמיד מה השלב הזה צריך, לא "מה עוד נחמד לדעת".

הלכידה היא לא הסוף

טעות נפוצה היא להתייחס ללכידה כסוף. אבל הטופס לא מסיים את תהליך המכירה, הוא מתחיל אותו. ליד שנלכד ולא מטופל מהר, מתקרר. לכן הטופס חייב להתחבר למערכת:

וממש לפני הלחיצה, כדאי להוריד את החיכוך האחרון בשורה אחת: מה יקרה אחרי שאשלח. "נחזור אליכם היום, בלי ספאם". זה מחבר בדיוק למה שראינו על החיכוך שעוצר אנשים: אי-ודאות היא חיכוך, ובהירות מפיגה אותו.

הטעות הנפוצה

• לבקש יותר מדי שדות "כדי לדעת יותר", ולאבד לידים בדרך.
• לבקש מידע שלא צריך עכשיו, במקום להשלים אותו בשיחה.
• לא להסביר מה יקרה אחרי השליחה, ולהשאיר אי-ודאות.
• לכידה לתיבת מייל במקום למערכת שמטפלת ומתריעה, כך שלידים מתקררים.
• להשתמש בטופס כדי להחליף שיחת מכירה, ולבקש בו את כל מה שצריך להיאמר בשיחה.

מבחינת D-Office, אנחנו מתכננים את הטופס סביב הבקשה המינימלית שמזיזה לצעד הבא, ומחברים אותו ישר ל-CRM. כי ליד שלא הגיע ל-CRM בתוך שניות הוא ליד שכבר התחיל להתקרר.

בקשו פחות עכשיו, כדי שתוכלו לדבר עם יותר אנשים אחר כך. כל שדה שאתם מוסיפים צריך להצדיק את הלידים שהוא עומד לעלות לכם.

מושגים שהוזכרו